איך אנחנו יכולים לדעת מהי האמת?

[הפוסט הזה עדיין במצב טיוטה – נשמח לקבל מכם עזרה במשוב, הערות, והצעות לשיפור. תודה!]

מה קורה כשממציאים "ידע" ולא בודקים

פעמים רבות אנשים חושבים שהם יודעים משהו כשבפועל רק נדמה להם שהם יודעים – הידע שלהם שגוי או לא מדוייק. לדוגמה, בימי הביניים בזמן המגיפה השחורה, אנשים חשבו שמגיפות הן סימן לעונש שקיבלו מאלוהים על חטאיהם, וחשבו שהדרך הנכונה לפתור את הבעיה היא להצליף בעצמם בכיכר העיר. אבל זה רק גרם להם לדמם וכך עזר לחיידקים או לנגיפים (ווירוסים) להתפשט ביתר קלות ולהדביק אנשים נוספים. והם חשבו שחתולים הם חיות רעות ומכושפות שגורמות למגיפה, ולכן צדו והרגו אותם. אבל כשהיו פחות חתולים, התרבו העכברים והעכברושים (היו פחות חתולים לצוד אותם), וגם הם עזרו להפצת המחלה.

אם יש לנו מפה שגויה של שטח וכבישים, לא חשוב כמה המפה יפה ומפורטת, אם נפעל על פיה, לא נוכל להגיע למחוז חפצנו. ידע מדוייק הוא קריטי כדי להצליח בכל דבר, וידע שגוי יגרום לנו לכשלונות ואפילו לנזקים חמורים. לכן חשוב שנלמד איך אפשר לדעת במידה גבוהה מאוד של וודאות מה אמיתי ומה לא.

reassuring_lie

ענווה: "אינני יודע"

הצעד הראשון לידע אמיתי, לבירור והבחנה בין אמת לטעות, הוא ענווה – הנכונות להודות בכך שאיננו יודעים משהו.

לרוב האנשים זה קשה, כי אי-ידיעה ואי-וודאות גורמות להם להרגיש לחץ ופחד, ולכן הם ממהרים להיצמד לטענות על "ידע" מבלי לבדוק אותן לעומק, רק כדי "למלא את החור" ולא להישאר במצב שהם לא יודעים. כפי שראינו בדוגמאות למעלה, זה רק מכניס אותם למצב עוד יותר גרוע מאשר מצב של הסכמה להכיר באי-ידיעה. סיבה נוספת מדוע קשה לאנשים להודות בכך שאינם יודעים היא החשש שאחרים יחשבו שהם טפשים או בורים. זה נובע מחוסר ביטחון עצמי, משבריריות ה"אגו", שמעדיף להעמיד פנים שהוא יודע משהו כשבפועל הוא לא באמת יודע.

הפיתרון הוא להבין שלומר "אינני יודע" זה הרבה יותר עוצמתי ומועיל. כמה כיף להגיד "אני לא יודע" במקום להסתבך עם כל מיני תשובות צולעות. מסתבר שיש מישהו בתוך הראש שלנו שלא מסוגל להודות בפשטות שהוא לא יודע, ויש לו תשובה לכל דבר. אם אנחנו באמת נאמנים לחלק הפנימי שלנו – להגינות, לאותנטיות, ליושרה – נחוש בזיוף וזה יפריע לנו, וכבר לא נרצה להמשיך עם זה. ואז כשנאמר "אני לא יודע", נחוש הקלה גדולה, תחושת רווחה. מי שבטוח בעצמו מרגיש מצוין גם להודות שהוא לא יודע, ואפילו לשמוח על כך, כי זה בסיס מצויין לגילויים חדשים מתוך סקרנות.

גם לגבי אנשים אחרים – יש לרובנו נטייה לנתח התנהגות של אחרים, לחשוב שאנחנו מבינים אותם, ולמתוח עליהם ביקורת. אבל הרבה יותר פשוט לומר "אני לא יודע", ולתת לכל אחד את המרחב שלו להיות כפי שהוא רוצה, ושיהיה לו לבריאות.

הטלת ספק

אתם רוצים לצאת פראיירים? כמובן שלא. אף אחד לא רוצה. ולמרות זאת, אנשים מתפתים להאמין לכל מיני טענות והבטחות של אנשים אחרים.

למה זה קורה? פעמים רבות זה קורה כי אנשים נמצאים במצוקה כלשהי, לדוגמה בעיה רפואית שאין לה פיתרון פשוט או ידוע על פי הרפואה הקונבנציונלית. בצר להם, הם מתפתים לנסות כל מיני שיקויים וטיפולים שונים ומשונים בבחינת "אם זה לא יועיל, זה לפחות לא יזיק, ולפחות ניסינו". אבל יש "מטפלים" שמנצלים את המצוקה ואת התמימות של אחרים כדי לעשות הרבה כסף. לפעמים הם שרלטנים שמוליכים שולל במודע, ולפעמים הם באמת מאמינים שהטיפול שלהם עוזר, אבל זה על סמך אנקדוטות של שיפור במצב אצל חלק מהאנשים, מבלי שהדבר נבדק בצורה מסודרת כדי לבדוק האם השיפור נגרם כתוצאה מהטיפול או מסיבות אחרות או עקב שיפור ספונטני.

הכלל הראשון כדי לא לצאת פראייר, ובמיוחד כדי לא לתת את כספכם לכל מיני "מטפלים" שלא באמת עוזרים, או לכל מיני "דמויות סמכות" דתיות ואחרות, הוא: להטיל ספק במה שאומרים לכם. ללכת לבדוק את הדברים בעצמכם. לשאול שאלות. לא להסתפק בתשובות "מחפפות". לבדוק האם ייתכנו הסברים אחרים לתופעות ולטענות.

ראו גם: חשיבה חדה, ספק סביר.

מודעות לשגיאות בחשיבה

ידע מדוייק הולך יד ביד עם חשיבה מדוייקת. הבעיה היא שחשיבה מדוייקת אינה משהו שבא לבני האדם בקלות. אנחנו נוטים לטעויות חשיבה מכמה סוגים, וחשוב לדעת עליהם וללמוד לזהות אותם, כי רק מודעות כזו ותירגול יוכלו לעזור לנו לא להאמין למסקנות שגויות.

כשלים לוגיים: כשל לוגי הוא שגיאה במבנה טיעון שמתיימר להיות הגיוני. בכשל לוגי, הדובר טוען שמסקנה מסויימת נובעת מהנחות או נתונים, אך בפועל היא אינה נובעת על פי כללי ההיסק של הלוגיקה ועקרונות הסבירות והסיבתיות. זיהוי כשלים לוגים עשוי להיות קשה, משום שאנשים העושים שימוש בכשל לוגי משתמשים לעתים קרובות בתחבולות שונות, חלקן מודעות וחלקן מובנות בכשל עצמו, כדי להסתיר את הכשל. התחבולות הנפוצות ביותר הן שימוש ברטוריקה, פנייה אל הרגש או אל חולשות פסיכולוגיות או חשיבתיות.

יש סוגים רבים של כשלים לוגיים (ראו גם כאן). דוגמאות: פנייה אל הרגש (בשם הפחד, בשם התועלת, בשם הפטריוטיות ועוד) כמצדיק מסקנה לוגית, הסתמכות על דמות סמכותית (אדם בעל סמכות אמר משהו ולכן דבריו נכונים), השמצת האדם במקום להתייחס באופן ענייני לטיעוניו, הנחה שאם משהו יקר יותר בהכרח הוא טוב יותר, הכללות על סמך מספר קטן של דוגמאות, ועוד.

הטיות קוגניטיביות: הטיה קוגניטיבית היא דפוס או נטייה שיטתית של בני אדם לעיוותים בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה או בשיפוט, ולפרשנויות לא רציונליות.‏ היסקים על אנשים וסיטואציות נעשים בצורה שאינה מבוססת על היגיון, "קיצורי דרך" בחשיבה ע"י בדיקת דימיון למקרים טיפוסיים במקום בחינת המקרה הנתון באופן מדוייק. אנשים יוצרים לעצמם "מציאות חברתית סובייקטיבית" על סמך איך שהם תופסים את מה שקורה ולא על סמך הנתונים האובייקטיביים.

הטיות קוגניטיביות הושפעו מהתפתחות אבולוציונית ולחץ הברירה הטבעית, ובחלקן יש תועלת חלקית בסיטואציות מסויימות, כגון ופעולות מהירות יותר, או קבלת החלטות בסיטואציות בהן מהירות חשובה יותר מדיוק, כגון כללים היוריסטיים. אולם הטיות אחרות הן תוצר של מגבלות "חישוב" של המוח האנושי, חוסר ביכולות מנטליות מתאימות, או מגבלה על כמות עיבוד המידע האפשרי. השפעות נוספות הן מוטיבציות רגשיות והשפעות כגון לחץ חברתי.

יש סוגים רבים של הטיות קוגניטיביות, ובכלל זה: התעלמות ממידע רלוונטי (כי מסובך או לא נוח לנו להתייחס אליו), השפעה ממידע לא רלוונטי או נתינת משקל עודף לגורמים לא חשובים, דעות קדומות, אפקט העדר (לחשוב ולפעול כמו כולם רק כי כולם פועלים כך), ועוד.

עיוותי חשיבה: הטיות בחשיבה המאופיינות בנטייה אקראית וסובייקטיבית של בני אדם לתפוס את המציאות או את השלכותיה באופן שגוי. עיוותי חשיבה קשורים ומובילים למצבים של דיכאון, לחץ, חרדה, עצבנות וזעם, ובמקרים קיצוניים גם להפרעות נפשיות.

יש מספר סוגים של עיוותי חשיבה, כולל: חשיבה דיכוטומית (שחור ולבן, הצלחה מוחלטת או כישלון מוחלט ללא גוונים באמצע), הכללת יתר, האשמה עצמית בהתעלם מנסיבות האירוע, התעלמות מהחיובי והתמקדות בשלילי, קפיצה למסקנות שליליות, הגזמה ואיבוד פרופורציות, חשיבה רגשית (אני מרגיש רע ולכן אובייקטיבית המצב רע), ועוד.

השיטה המדעית

מכל השיטות בהן אנשים ניסו להשתמש על-מנת להבין כיצד פועל העולם ולהשיג ידע מהימן על המציאות, השיטה בעלת ההישגים הטובים ביותר היא השיטה המדעית: תצפיות והתבוננות בעולם סביבנו בדרך מדוקדקת ומפורטת, גיבוש רעיונות לגבי מדוע דברים עובדים כפי שהם עובדים, ביצוע ניסויים כדי לבחון את הרעיונות, חזרה על הניסויים בידי מדענים וחוקרים במעבדות מחקר רבות, זיקוק ההבנות לאור הניסיון ודרך חשיבה הגיונית ומושכלת תוך שימוש בכלים מתמטיים, בחינת הרעיונות מחדש בניסויים נוספים, וכך הלאה. זו שיטה החותרת לאובייקטיביות, כדי להתגבר על הטעויות הקוגניטיביות שכל כך קל לבני אדם ליפול בהן כפי שהוסבר לעיל, והיא השיטה היחידה שעוזרת לנו להבחין בין איך הדברים הם בפועל לבין אשליות ומשאלות. היא מעודדת חשיבה חופשית והטלת ספק, וקוראת לכל האנשים לחקור, לחשוב ולהשתכנע בעצמם.

בניגוד לכך, יש אנשים שנדמה להם שיש להם ידע שהתגלה להם ב"חזיונות" או ב"אינטואיציה" או ב"מסר" שקיבלו ממימד רוחני כלשהו. אבל זהו אינו מקור מהימן לידע כלל. היו מקרים רבים של נביאים שחזיונותיהם ניבאו את סוף העולם, אך אנו עדיין כאן. אם הייתם צריכים לבחור בין תרופה שרשם אותה רופא ששיטותיו מבוססות על מחקרים רפואיים שיטתיים לבין תרופה שנבחרה עבורכם על-ידי חזיונות של מישהו, קרוב לוודאי שתבחרו בתרופה מהסוג הראשון, מהסיבה הפשוטה שהיא נבדקה בצורה שיטתית ואובייקטיבית ע"י חוקרים רבים ממעבדות מחקר ברחבי העולם, ויש לגביה ידע בדוק על ההשפעות שלה על אנשים רבים, ולכן ניתן לסמוך עליה יותר, ואילו לגבי תרופה מהסוג השני יש רק סיפורים של ממציא השיטה ושל מדגם נבחר של אנשים שטוענים שזה עזר להם, וכידוע יש הרבה "שיקויי פלא" שהמציאו שרלטנים רק כדי לסחוט מכם את הכסף שלכם.

יש גם אנשים שחושבים שניתן למצוא ידע על המציאות בספרים עתיקים. אבל את הספרים האלה כתבו בסה"כ בני אדם, כמעט תמיד מבלי לבדוק אם הידע הזה נכון, והם גם היו מאוד מוגבלים בזמנם בידע שהיה להם בהשוואה לאנשים משכילים בימינו. הספרים האלה מכילים פעמים רבות תיאורים של העולם שהתבררו כשגויים לגמרי. יש רק מעט ידע מועיל שאפשר ללמוד מהם. רוב הידע האנושי הצטבר במאות השנים האחרונות, במיוחד במאה השנים האחרונות עם האצת המחקרים המדעיים והפיתוחים הטכנולוגיים.

אולי לעולם לא נדע הכל, אך בחינת תאוריות מול ראיות אמפיריות הוכיחה את עצמה שוב ושוב כדרך המהימנה היחידה להשגת ידע מכל סוג על אופן פעולתו של העולם סביבנו. ולראיה, באמצעות המדע, ריפאנו מחלות קטלניות, יצרנו טכנולוגיות מדהימות כמו מטוסים, חלליות, מחשבים ואינטרנט, ולמדנו על היקום דברים שממלאים אותנו בהתפעלות. כשאנחנו רוצים לדעת מה אמיתי ומה לא, אין דרך טובה יותר.

סיכום

ראינו שהידע שיש לאנשים לפעמים שגוי, ואם הם פועלים לפי הידע הזה, זה יכול לגרום להם לנזקים חמורים. כדי לפתור את הבעיה הזו, יש צורך בענווה – הנכונות להודות כשאנחנו לא באמת יודעים משהו בצורה מבוססת, ויש צורך במודעות לסוגים הרבים של טעויות חשיבה שאנו עלולים לעשות, כגון קפיצה מהירה מדי למסקנות על סמך מספר קטן של דוגמאות, הגזמה, חשיבה רגשית מוגזמת כשזה לא מתאים, היצמדות לדעות קדומות למרות מידע חדש שסותר אותן, ועוד. חשוב לכל אחד מאיתנו בחיי היומיום לשים דגש על העקרונות של חשיבה נכונה ובירור אמיתי של ידע. בקנה מידה גדול יותר, העקרונות האלה, שנמצאים בבסיס השיטה המדעית, הובילו את האנושות לעידן של תגליות נרחבות ומעוררות התפעלות, וכתוצאה מכך, לפיתוחים טכנולוגיים שהולכים ומשתכללים ומשפרים את איכות חיינו בצורה מהפכנית בהשוואה לחיים של רוב האנשים ברוב התקופות בעבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>