המניפסט ההומניסטי השני

המניפסט ההומניסטי השני

מאת האגודה ההומניסטית האמריקאית

Humanist Manifesto II
by the American Humanist Association

1973

המקור באנגלית

 

הדעות המבוטאות בהצהרה זו מקובלות ברובן אך לא בהכרח במלואן על איגוד ההומניזם הישראלי

 

[המניפסט נמצא כרגע בתהליך תירגום מאנגלית לעברית. הנה ההתחלה.]

 

חלפו ארבעים שנה מאז שהמניפסט ההומניסטי הראשון (1933) הופיע. האירועים שהתחוללו מאז גורמים להצהרה ההיא להיראות אופטימית מדי. הנאציזם הראה את עומק האכזריות שהאנושות מסוגלת לה. משטרים טוטליטריים אחרים דיכאו זכויות אדם מבלי להביא את העוני לסיום. המדע לפעמים הביא רשע ולא רק טוב. העשורים האחרונים הראו שניתן לגרום למלחמות אכזריות בשם השלום. ההתחלות של מדינות משטרה, אפילו בחברות דמוקרטיות, ריגול ממשלתי נרחב, וניצול לרעה של כח בידי אליטות צבאיות, פוליטיות ותעשייתיות, והמשך הגזענות שלא מסתיימת, כל אלה מציגים ראייה חברתית שונה וקשה. בחברות רבות, הדרישות של נשים ושל קבוצות מיעוטים לשוויון זכויות מאתגרים את הדור שלנו.

עם זאת, בהתקרבנו אל המאה העשרים ואחת, יש צורך בחזון חיובי ומלא תקווה. אמונה יחד עם קידום הידע הם גם הכרחיים. בבחירה בין ייאוש ותקווה, הומניסטים מגיבים במניספט ההומניסטי השני שלהלן בהצהרה חיובית לזמנים של חוסר ודאות.

כמו בשנת 1933, הומניסטים עדיין מאמינים שתאיזם מסורתי, במיוחד אמונה באלוהים השומע תפילה, שמניחה שהוא חי ואכפת לו מאנשים, שומע ומבין את תפילותיהם, ובעל יכולת לעשות משהו בנוגע אליהן, היא אמונה מיושנת שלא הוכחה. ההסתמכות על גאולה, בהתבסס רק על תפילות, עדיין נראית מזיקה באותה מידה, כי היא מסיחה אנשים לתקוות שווא לגן-עדן שלאחר חיים אלה. אנשים בעלי בינה והיגיון פונים אל אמצעים אחרים להישרדות.

אלה החתומים על המניפסט ההומניסטי השני מצהירים שאינם מגדירים כאן "אני מאמין" מחייב; ההשקפות של כל אחד מהם מנוסחות בדרכים מגוונות מאוד. יחד עם זאת, הצהרה זו מכוונת לחזון בעת הזקוקה להכוונה. זהו ניתוח חברתי במאמץ להסכמה משותפת. יש לפתח הצהרות חדשות כדי להחליף את ההצהרה הזו, אולם לעת עתה זוהי אמונתנו שהומניזם מציע חלופה שיכולה לשרת את צרכי הווה ולהנחות את המין האנושי לקראת העתיד.

פול קורץ, אדווין ה. וילסון (1973)

 


המאה הבאה יכולה ואמורה להיות המאה ההומניסטית. שינויים דרמטיים בתחומי המדע והטכנולוגיה, ושינויים בתאוצה מתמדת בתחומי החברה והפוליטיקה מציפים את תודעתנו. אנחנו כבשנו למעשה את הפלנטה, ערכנו מסעות מחקר אל הירח, התגברנו על המגבלות הטבעיות של מסעות ותקשורת; אנו ניצבים בשחר עידן חדש, מוכנים לנוע רחוק יותר לתוך החלל החיצון ואולי ליישב פלנטות אחרות. תוך שימוש נבון בטכנולוגיה, אנו מסוגלים לשלוט בסביבתנו, למגר את העוני, להפחית מחלות באופן משמעותי, להגדיל את תוחלת החיים שלנו, לשנות את התנהגותנו באופן יסודי, לשנות את המסלול של האבולוציה האנושית ושל ההתפתחות התרבותית, לשחרר כוחות חדשים עצומים, ולספק למין האנושי הזדמנויות חסרות תקדים להשגת חיי שפע ומשמעות.

עם זאת, העתיד מלא בסכנות. בלומדנו ליישם את השיטה המדעית על הטבע ובחיי האדם, פתחנו את הדלת לנזק אקולוגי, התפוצצות אוכלוסין, מוסדות המבזים צלם אנוש, דיכוי טוטליטרי, ואסון מנשק כימי ונשק אטומי. כשאנו ניצבים אל מול ניבויים אפוקליפטיים ותרחישי "יום הדין", אנשים רבים נסים בייאושם מההיגיון ומאמצים כתות לא רציונליות ואמונות דתיות של בריחה והסתגרות.

מערכות מוסר מסורתיות וכתות חדשות לא רציונליות נכשלות לספק את הצרכים הבוערים של היום ומחר. "תאולוגיות של תקווה" שקריות ואידאולוגיות משיחיות, המחליפות דוגמות ישנות בחדשות, אינן יכולות להתמודד עם מציאות העולם הקיימת. הן מפרידות בין אנשים במקום לאחד.

כדי לשרוד, האנושות זקוקה לאמצעים נועזים ואמיצים. עלינו להרחיב את השימושים של השיטה המדעית, לא לוותר עליהם, לאחד בין היגיון לבין חמלה כדי לבנות ערכים מוסריים וחברתיים מועילים. אל מול תרחישי עתיד אפשריים רבים, עלינו להחליט במי מהם לבחור. המטרה העליונה צריכה להיות הגשמת פוטנציאל הצמיחה בכל אדם – לא רק למעטים ברי המזל, אלא לכל המין האנושי. רק עולם שיתופי ואמצעים עולמיים יאפשרו זאת.

השקפת עולם הומניסטית תוציא לאור את היצירתיות בכל אדם ותספק את החזון והאומץ עבורנו לפעול יחד. השקפת עולם זו מדגישה את התפקיד שבני האדם יכולים לבצע במעגלי הפעולה שלהם. העשורים שלפנינו קוראים לגברים ולנשים מסורים וצלולי-דעה, המסוגלים להביא לידי ביטוי את הרצון, התבונה, וכישורי שיתוף הפעולה כדי לעצב עתיד רצוי. הומניזם יכול לספק את התכלית וההשראה שכל כך הרבה אנשים מחפשים; הוא יכול לתת משמעות אישית וחשיבות לחיי אנוש.

סוגים רבים של הומניזם קיימים בעולם של היום. המגוון והדגשים של הומניזם נטורליסטי כוללים הומניזם "מדעי", "אתי", "דמוקרטי", "דתי", ו"מרקסיסטי". חשיבה חופשית, אתאיזם, אגנוסטיות, ספקנות, דאיזם, רציונליזם, תרבות אתית, ודתות ליברליות כולם טוענים להיות היורשים של המסורת ההומניסטית. ההומניזם מזהה את מקורותיו בסין העתיקה, יוון ורומא הקלאסיות, דרך הרנסאנס ועידן הנאורות, ועד המהפכה המדעית של העולם המודרני. אולם השקפות שרק דוחות אמונה באל אינן שקולות להומניזם. חסרה להן מחויבות לאמונה החיובית באפשרויות של התקדמות אנושית ולערכים המרכזיים להומניזם. אנשים רבים בקבוצות דתיות, אשר מאמינים בעתיד ההומניזם, טוענים כעת לתואר הומניסטי. הומניזם הוא תהליך אתי, שדרכו כולנו יכולים לנוע, מעל ומעבר לפרטים הספציפיים המפרידים בינינו, לגיבורים, לאמונות דוגמאטיות, ולמנהגים טקסיים של דתות העבר או שלילתן הפשטנית.

אנו מצהירים בזאת על אוסף של עקרונות משותפים אשר יכולים לשמש כבסיס לפעולה מאוחדת – עקרונות חיוביים הרלוונטיים למצב האנושי הנוכחי. הם מהווים תוכנית לחברה חילונית בהיקף עולמי.

מסיבות אלו, אנו מגישים הצהרה הומניסטית זו עבור העתיד של המין האנושי; עבורנו, זהו חזון של תקווה, כיוון לשרידות מספקת.

דת

סעיף 1: במובן הטוב ביותר, דת יכולה לעורר מסירות לאידאלים המוסריים הנעלים ביותר. טיפוח מסירות אתית ודימיון יצירתי היא ביטוי של שאיפות וניסיון "רוחניים" אמיתיים. עם זאת, אנו מאמינים שדתות מסורתיות דוגמאטיות וסמכותניות אשר מציבות "התגלות אלוהית", אלוהים, טקסים, ואמונה מעל צרכים וניסיון אנושיים עושים שירות דוב למין האנושי. כל תיאור והסבר לטבע אמורים לעמוד במבחנים של ראיות מדעיות; על פי שיפוטנו, הדוגמות והמיתוסים של דתות מסורתיות אינן עומדות במבחנים אלה. אפילו בתאריך מתקדם זה של ההיסטוריה האנושית, עלינו לחזור ולהדגיש מרכיבים בסיסיים מסויימים אשר מבוססים על שימוש ביקורתי בהיגיון המדעי. איננו מוצאים ראיות מספקות לאמונה בקיום על-טבעי; רעיונות אלה חסרי משמעות או אינם רלוונטיי לשאלות השרידות וההגשמה של הגזע האנושי. כמי שאינם מאמינים באלים, אנו מתחילים עם אנשים ולא עם אלוהים, עם הטבע ולא עם אלוהות כלשהי. הטבע אכן יכול להיות הרבה יותר רחב ועמוק ממה שאנו יודעים כיום; אך תגליות חדשות רק יגדילו את הידע שלנו על עולם הטבע.

חלק מההומניסטים מאמינים כי עלינו לפרש מחדש דתות מסורתיות ולמלא אותן מחדש בתוכן ומשמעות המתאימים למצב הנוכחי. אך לעתים רבות, הגדרות מחדש כאלה רק מנציחות תלויות ישנות ואסקפיזם; הן הופכות בקלות למגמה המתנגדת לקדמה ולהפצת השכלה וידע, ומסכלת את השימוש החופשי באינטלקט. במקום זאת, אנו זקוקים לתכליות ומטרות אנושיות חדשות לגמרי.

אנו מעריכים את הצורך לשמר את ההדרכות המוסריות הטובות ביותר במסורות הדתיות של המין האנושי, אשר אנו שותפים לרבות מהן. אך אנו דוחים את אותם מאפיינים של מוסריות דתית מסורתית אשר מונעים מבני-אדם את ההערכה המלאה של הפוטנציאל והאחריות שלהם. דתות מסורתיות לרוב מציעות נחמה לאנשים, אך באותה מידה הן מעכבות אנשים מעזרה לעצמם או מחוויה מלאה של הפוטנציאל שלהם. מוסדות, אמונות, וטקסים כאלה לרוב חוסמים את הרצון לשרת אחרים. לעתים קרובות מדי, דתות מסורתיות מעודדות תלות במקום עצמאות, צייתנות במקום אישור-עצמי, פחד במקום אומץ-לב. אמנם לאחרונה חלקם הובילו לאקטיביזם חברתי, עם סימנים של רלוונטיות עקב התעוררות תאולוגיות של "אלוהים מת", אך אנו איננו יכולים למצוא שום תכלית אלוהית או השגחה עליונה על מין האנושי. בעוד יש הרבה שאיננו יודעים, בני אדם הם שאחראים למה שהיננו ולמה שנהפוך בעתיד. אף אלוהים לא יושיענו; עלינו להושיע את עצמנו.

סעיף 2: הבטחות של ישועת אלמוות או פחד מגיהנום נצחי שניהם אשליות מזיקות. הן מסיחות את דעתם של בני אדם מענייני ההווה, ממימוש עצמי, ומתיקון עוולות חברתיות. המדע המודרני עירער את האמון ברעיונות היסטוריים כגון "הרוח במכונה" ו"נשמה נפרדת". במקום זאת, המדע מאשר שהמין האנושי התהווה מכוחות אבולוציוניים טבעיים. ככל שאנו יודעים, האישיות של אדם היא פונקציה של האורגניזם הביולוגי שפועל בקונטקסט חברתי ותרבותי. אין ראיות מהימנות שהחיים שורדים את מותו של הגוף. אנו ממשיכים להתקיים במובן מסויים בצאצאינו ובדרך בה חיינו השפיעו על אחרים בתרבות.

דתות מסורתיות ודאי אינן המכשול היחיד להתקדמות אנושית. אידאולוגיות אחרות גם הן מסכלות התקדמות אנושית. לדוגמה, צורות מסויימות של דוקטרינות פוליטיות פועלות בצורה דתית ומשקפות את המאפיינים של אורתודוקסיה וסמכותנות, במיוחד כשהן מקריבות פרטים על מזבח הבטחות אוטופיות. השקפות עולם כלכליות ופוליטיות טהורות, בין אם קפיטליזם או קומוניזם, פועלות לרוב כדוגמה דתית ואידאולוגית. למרות שבני אדם ללא ספק צריכים מטרות כלכליות ופוליטיות, הם צריכים גם ערכים יצירתיים שלפיהם לחיות.

מוסר

סעיף 3: אנו מצהירים שערכי מוסר שואבים את תקפותם מהניסיון האנושי. מוסר הוא עצמאי ותלוי סיטואציה, ללא צורך בהצדקה דתית או אידאולוגית. מוסר נובע מצרכים ואינטרסים אנושיים. להכחיש זאת מעוות את כל הבסיס לחיים. לחיי אדם יש משמעות כי אנו יוצרים ומפתחים את עתידנו. אושר וההגשמה היצרתית של צרכים ושאיפות אנושיים, כפרטים ובהנאה משותפת, הם נושאים מתמשכים של הומניזם. אנו חותרים לחיים הטובים, כאן ועכשיו. המטרה היא לחתור להעשרה של החיים חרף כוחות משחיתים של גסות-רוח, מיסחור, והפחתת ערכי האנושיות.

סעיף 4: היגיון ובינה הם הכלים האפקטיביים ביותר ברשות המין האנושי. אין להם תחליף: לא אמונה ולא תשוקה מספיקות בפני עצמן. השימוש המושכל בשיטה המדעית, אשר שינתה את מדעי הטבע ומדעי החברה מאז הרנסאנס, חייב להמשיך להתרחב לפיתרון בעיות אנושיות. אך על ההיגיון להיות מונחה בידי החמלה, כי לאף קבוצה אין מונופול על החוכמה או הטוהר. כך גם אין שום הבטחה שכל הבעיות פתירות ולכל השאלות יש מענה. עם זאת, אינטליגנציה ביקורתית, המשולבת עם תחושה של אכפתיות אנושית, היא השיטה הטובה ביותר שיש לאנושות לפיתרון בעיות. יש לאזן היגיון עם חמלה ואמפתיה תוך הגשמת מכלול האדם. וכך, איננו דוגלים בשימוש באינטליגנציה מדעית באופן עצמאי מרגש או בניגוד אליו, כי אנו מאמינים בטיפוח הרגשות והאהבה. ככל שהמדע מרחיב את גבולות הידע, תחושת הפליאה של המין האנושי ממשיכה להתחדש, ואמנות, שירה ומוסיקה מוצאות את מקומן, לצד דת ומוסר.

הפרט

סעיף 5: היותו של הפרט יקר ערך ובעל כבוד היא ערך הומניסטי מרכזי. יש לעודד אנשים להגשים את הכשרונות היצירתיים והשאיפות האישיות שלהם. אנו דוחים כל קוד מוסרי אידאולוגי או דתי אשר מבזים את הפרט, מדכאים חופש, מקהים את האינטלקט, ומפחיתים בערך האישיות. אנו מאמינים בעצמאות אישית מקסימלית אשר תואמת אחריות חברתית. על אף שהמדע יכול לתת הסבר לסיבות ההתנהגות, האפשרויות לבחירה חופשית אישית קיימות בחיי האדם ויש להרחיבן.

סעיף 6: בתחום המיניות, אנו מאמינים שגישות של חוסר סובלנות, אשר לרוב מטופחות בתרבויות טהרניות, דתיות ואורתודוקסיות, מדכאות בצורה מופרזת התנהגות מינית. יש להכיר בזכות לאמצעי מניעה, הפלות, וגירושין. בעוד איננו מסכימים לצורות ביטוי מיניות נצלניות ומבזות, גם איננו רוצים לאסור, בחוק או בסנקציות חברתיות, התנהגות מינית בין בוגרים שהסכימו לה. אין לראות את הרבגוניות של סוגי חקירה מינית כ"רעה" בפני עצמה. מבלי לעודד מתירנות ללא מחשבה או הפקרות חסרת רסן, חברה תרבותית אמורה להיות סובלנית. תחת הסייג של איסור על פגיעה באחרים ועל הכרחתם לפגוע בזולת, יש להתיר לאנשים לבטא את הרצונות המיניים שלהם ולחיות את סגנון החיים שלהם על פי רצונם. אנו מבקשים לטפח את ההתפתחות של גישה אחראית למיניות, על פיה בני אדם אינם מנוצלים כחפצים מיניים, ובה מעודדים אינטימיות, רגישות, כבוד, וכנות ביחסים בינאישיים. חינוך מוסרי לילדים ומבוגרים הוא דרך חשובה לפתח מודעות ובגרות מינית.

חברה דמוקרטית

סעיף 7: כדי להעצים את החירות ואת כבוד האדם, על הפרט לחוות טווח שלם של חירויות אזרחיות בכל חברות-האדם. בכלל זה: חופש הביטוי וחופש העיתונות, דמוקרטיה פוליטית, הזכות החוקית להתנגד למדיניות ממשלתית, הליך משפטי הוגן, חופש הדת, חופש ההתאגדות, וחופש אמנותי, מדעי, ותרבותי. כמו כן, הכרה בזכותו של אדם למות בכבוד, המתת-חסד, והזכות להתאבד. אנו מתנגדים לפלישה לפרטיות שהולכת וגדלה, בכל אמצעי, הן בחברות טוטליטאריות והן בחברות דמוקרטיות. עלינו להגן, להרחיב, וליישם את העקרונות של חירות האדם, אשר התפתחו מהמגנה כרטה ועד מגילת הזכויות [של ארה"ב], הצהרת זכויות האדם והאזרח [של צרפת], וההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם.

סעיף 8: אנו מחוייבים לחברה פתוחה ודמוקרטית. עלינו להרחיב את הדמוקרטיה ההשתתפותית במשמעותה האמיתית אל הכלכלה, בתי הספר, המשפחה, מקום העבודה, ולאגודות וולונטאריות. על קבלת ההחלטות להיות מבוזרת כדי לכלול שיתוף רחב של אנשים בכל הרמות – חברתית, פוליטית, וכלכלית. לכל האנשים אמור להיות קול בפיתוח הערכים והמטרות אשר קובעים את חייהם. על מוסדות להיענות לרצונות וצרכים שאנשים מביעים. תנאי העבודה, החינוך, הנאמנות, והמשחק צריכים להפוך לאנושיים. יש לשנות או לבטל כוחות מנכרים, ויש לקיים מבנים בירוקרטיים רק במינימום ההכרחי. אנשים חשובים יותר מאשר ציוויים, חוקים, איסורים, ותקנות.

סעיף 9: הפרדת המדינה מהדת והפרדת המדינה מאידאולוגיה הן חיוניות. על המדינה לעודד חירות מקסימלית למגוון ערכים מוסריים, פוליטיים, דתיים וחברתיים בחברה. אסור לה להעדיף גופים דתיים מסויימים באמצעות כספי ציבור, ולא לתמוך באידאולוגיה יחידה וכך לתפקד כשופר תעמולה או דיכוי, במיוחד כנגד מתנגדי המשטר.

סעיף 10: חברות הומאניות צריכות להעריך מערכות כלכליות לא על סמך רטוריקה ואידאולוגיה, אלא על סמך בחינה האם הן מגדילות את הרווחה הכלכלית לכל האנשים והקבוצות, מקטינות עוני וקושי, מגדילות את סך הסיפוק האנושי, ומשפרות את איכות החיים. וכך, הדלת פתוחה למערכות כלכליות חלופיות. עלינו להפוך את הכלכלה לדמוקרטית יותר, ולשפוט אותה על פי היענותה לצרכי האדם, תוך בחינת התוצאות במונחים של טובת הכלל.

סעיף 11: העיקרון של שוויון מוסרי צריך להיות מקודם דרך הביטול של כל אפליה המבוססת על גזע, דת, מין, גיל, או מוצא לאומי. משמעות הדבר שוויון הזדמנויות והכרה בכישרון וביכולת. יש לעודד אנשים לתרום לשיפור עצמם. אם אינם יכולים, אז החברה צריכה לספק אמצעים לספק את הצרכים הכלכליים, בריאותיים, ותרבותיים, כולל (ככל שהמשאבים מאפשרים זאת) הכנסה שנתית מינימלית מובטחת. אנו דואגים לרווחה של הזקנים, החלשים, האוכלוסיה המוחלשת, וגם המנודים והדחויים – ילדים בעלי פיגור שכלי, נטושים או שהתעללו בהם, הנכים, האסירים, והמכורים – כל אלו שהחברה מזניחה ומתעלמת מהם. הומניסטים פעילים צריכים לאמץ את השליחות להפוך את היחסים האישיים לאנושיים.

אנו מאמינים בזכות לחינוך אוניברסלי. לכל אחד הזכות להזדמנות התרבותית להגשים את הכשרונות והיכולות הייחודיים לו או לה. על בתי הספר לטפח חיים מספקים ויצרניים. עליהם להיות פתוחים בכל הרמות לכולם; יש לעודד השגת מצויינות. יש לקבל בברכה צורות חינוך חדשניות וניסיוניות. האנרגיה והאידאליזם של הצעירים ראויים להכרה ולניתוב למטרות בונות.

אנו מוקיעים יריבות גזענית, דתית, אתנית, או בין מעמדות. למרות שאנו מאמינים בגיוון תרבותי ומעודדים גאווה גזעית ואתנית, אנו דוחים הפרדות שמקדמות ניכור ומציבות אנשים וקבוצות אלו נגד אלו; אנו רואים חזון של קהילה משולבת בה לאנשים יש הזדמנות מקסימלית להתאגדות חופשית ורצונית.

אנו ביקורתיים לגבי סקסיזם ושוביניזם – מכיוון של גברים ושל נשים. אנו מאמינים בזכויות שוות הן לנשים והן לגברים להגשמת הקריירות הייחודיות והפוטנציאל שלהם כפי ראות עיניהם, באופן חופשי מאפליה מעליבה.

הקהילה העולמית

סעיף 12: אנו מגנים את חלוקת האנושות על בסיס לאומי. הגענו לנקודה מכרעת בהיסטוריה האנושית בה האפשרות הטובה ביותר היא להתעלות מעל מגבלות הריבונות הלאומית ולנוע לכיוון בניית קהילה עולמית בה כל המגזרים של המשפחה האנושית יכולים להשתתף. וכך אנו מצפים לפיתוח מערכת של חוק עולמי וסדר עולמי המבוסס על ממשלה פדרלית בינלאומית. ממשלה זו תעריך פלורליזם וגיוון תרבותי. היא לא תשלול גאווה במוצא לאומי ובהישגים לאומיים, וגם לא את הטיפול בבעיות מקומיות על בסיס מקומי. עם זאת, ההתקדמות האנושית אינה יכולה יותר להיות מושגת דרך התמקדות בחלק אחד של העולם, מערבי או מזרחי, מפותח או לא מפותח. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, אף חלק של האנושות אינו יכול להיות מבודד מהחלקים האחרים. העתיד של כל אדם קשור בדרך כלשהי לכלל. וכך אנו מצהירים מחדש על מחוייבות לבניית קהילה עולמית, ובוזמנית מכירים בכך שזה מחייב אותנו לבחירות קשות.

סעיף 13: קהילה עולמית זו צריכה לוותר על השימוש באלימות ובכח כאמצעים לפתרון סכסוכים בינלאומיים. אנו מאמינים בשיפוט חילוקי דעות בדרכי שלום בבתי משפט בינלאומיים ובפיתוח אמנויות המו"מ והפשרה. המלחמה אבד עליה הכלח. כך גם השימוש בנשק גרעיני, ביולוגי וכימי. זו חובה עולמית להקטין את רמת ההוצאות הצבאיות ולהפנות את החיסכון לשימושים של שלום המכוונים למען אנשים.

סעיף 14: על הקהילה העולמית לעסוק בשיתוף פעולה בתכנון בנוגע לשימוש במשאבים שמתדלדלים במהירות. יש להתייחס לכדור הארץ כמערכת אקולוגית אחת. נזק אקולוגי, דלדול משאבים, וגידול יתר באוכלוסיה צריכים להיות מרוסנים בהסכמה בינלאומית. הטיפוח והשימוש של הטבע הוא ערך מוסרי; עלינו לראות את עצמנו, עד לעומק מקור הווייתנו, כחלק בלתי נפרד מהטבע. עלינו לשחרר את עולמנו מזיהום וביזבוז מיותרים, ליצור עושר טבעי ואנושי ולשמור עליו באופן אחראי. ניצול משאבי טבע ללא ריסון בידי מצפון חברתי חייב להיפסק.

סעיף 15: הבעיות של צמיחה ופיתוח כלכלי לא יכולות יותר להיפתר ע"י אומה אחת לבדה; היקפן הוא עולמי. זו החובה המוסרית של המדינות המפותחות לספק – דרך רשות בינלאומית המבטיחה את זכויות האדם – עזרה טכנית, חקלאית, רפואית, וכלכלית בהקיף גדול, ובכלל זה שיטות למניעת הריון, אל החלקים המתפתחים של העולם. רעב עולמי חייב להיפסק. וכך, צריך להקטין אי-שוויון קיצוני בעושר, הכנסה, וצמיחה כלכלית בהקיף עולמי.

סעיף 16: טכנולוגיה היא מפתח חיוני להתקדמות ולהתפתחות האנושית. אנו מגנים כל נסיונות נאו-רומנטיים להוקיע ללא הבחנה את כל הטכנולוגיה והמדע או לייעץ לסגת מהרחבתם ומשימושם לטובת האנושות. נתנגד לכל צעדים לצנזר מחקר מדעי בסיסי מסיבות מוסריות, פוליטיות, או חברתיות. עם זאת, טכנולוגיה צריכה להישפט בזהירות דרך השלכות יישומיה; יש להימנע משינויים מזיקים והרסניים. אנו מוטרדים במיוחד כאשר טכנולוגיה ובירוקרטיה שולטות, משפיעות, או משנות בני אדם ללא הסכמתם. מעצם האפשרות של טכנולוגיה מסויימת לא נובע שהיא רצויה חברתית או תרבותית.