עקרונות הפלורליזם

מאת: מתי גוטמן

1. מבוא

המשמעות המילולית של פלורליזם הוא ריבוי. פלורליזם היא תפיסת עולם המכירה בלגיטימיות של ריבויי תפיסות ואורחות חיים. הנחת היסוד היא שהיחיד לבדו בוחר את תפיסת הטוב עבורו. הפלורליזם הוא עקרון מרכזי בחברה ליברלית.

פלורליזם מאפשר לדעות שונות, תרבויות שונות ותפיסות שונות להיחשף ובכך להעשיר ולגוון את המטען התרבותי של החברה. החינוך לפלורליזם הוא חינוך לכיבוד הלגיטימיות של ריבוי תפיסות טוב.
מאמר זה מסתמך ברובו על ההגדרה הרחבה שמופיעה במאמריו של שקולניקוב, "הנחות היסוד של החינוך לפלורליזם" ו-"אמת ואמונה – חינוך פלורליסטי לערכים".

הכרה בכבודו של האדם היא ההכרה בייחודו של היחיד. כלומר כל יחיד מתייחד מזולתו בהשקפותיו, רצונותיו, שאיפותיו ונקודת מבטו על העולם. ערך האדם הוא ערך בסיסי שמוקנה לכל אדם מעצם היותו אדם ולא מטעם החברה. מדינה ליברלית היא מדינה המכירה בחירותו של היחיד ורואה בזכויות היחיד כבסיסיות. פרט למקרים קיצוניים, המדינה הליברלית לא עוסקת בשאלה מהי בחירה טובה אלא בזכות של כל אדם לבחור את דרכו.

תוקף ולגיטימיות: הפלורליזם נותן לגיטימיות לתפיסות שונות וזה נובע מזכותו של האדם להיות מה שהוא. אבל הוא לא נותן תוקף לתפיסה שצריכה להיות נחלת הכלל. היחיד לבדו יכול לתת עבור עצמו תוקף לתפיסה, לאמץ אותה ולחיות לפיה, וגם לשנות את דעתו.

הזכות לטעות: זכות בסיסית היא הזכות לטעות, ומבחנו של הפלורליזם הוא בהגנה על השקפות הנתפסות כמוטעות. היחיד, הפרט, הוא הדמות המרכזית בפלורליזם. היחיד זכאי לבחור את דרכו, אמונתו ותפיסת עולמו בצורה עצמאית ללא כל אילוץ. זכות זו היא זכות מולדת. אדם לא צריך לעשות משהו כדי שתהיה לו זכות זו.

מי בעד פלורליזם ומי נגד: מי שמאמץ תפיסה שרואה את האזרח היחיד במרכז תתמוך בפלורליזם רחב ככל האפשר. לעומתו, מי שמאמץ תפיסה שנותנת מקום עליון לקהילה, למסורת ולחברה ירצה לצמצם את גבולות הפלורליזם. יש תפיסות עולם שמדגישות את חובת היחיד לחברה ושחובה זו גוברת בצורה מוחלטת על זכות היחיד. בנוסף, תפיסות אלו שוללות את העקרונות הבסיסיים של הפלורליזם בנושא לגיטימיות ותקפות של תפיסות שונות.

2. גבולות הפלורליזם ורמת ההסכמה המינימאלית הנדרשת

האם יש גבול לפלורליזם? האם אדם יכול לאמץ לעצמו כל תפיסת עולם, כל דעה, כל דרך חיים ללא כל מגבלה?

גם מי שתומך בפלורליזם מבין שחופש אינו הפקרות ולכן גם הוא קובע שחופש הבחירה של היחיד נגמר ברגע שהוא פוגע בחופש הבחירה של מישהו אחר. מכיוון שהפלורליזם יונק את עקרונותיו משוויון זכויות לכולם הרי ברור שבחירת דרך חיים שתפגע בזכויות של מישהו אחר – אינה פלורליזם.

בעולם המודרני, כל יחיד באופן מעשי נמצא בתחום השיפוט של מדינה כלשהי, וזו אינה בחירה וולונטרית. המדינה מגבילה את היחיד באמצעות חוקיה, אבל אמורה להיות בהיקף המינימלי הנחוץ כדי להבטיח את הסימטריה הפורמאלית בין יחידים.

איך מתייחס ליברליזם לעמדות לא ליברליות?
האם ליברליות כוללת בתוכה גם תפיסות לא ליברליות?

הליברליות נותנת לגיטימיות לתפיסות לא ליברליות אבל לא נותנת להם תוקף. קיימות מגבלות על הלגיטימיות של ערכים: ללא ספק יש עמדות שאינן לגיטימיות. הלגיטימיות העקרונית של העמדות השונות, מבוססות על השמירה על המרחב המשותף של לגיטימיות זו.
חוקרי מדע מדינה טוענים שחייבים להגדיר קריטריונים לנוהגים שנקבלם כמוסריים. דוגמאות של מנהגים שלא ניתן לקבלם כלגיטימיים הן: מילת נשים, שריפת אלמנות חיות או עבדות.
כדי שיתקיים פלורליזם דרוש שיהיה איזה שהוא מכנה משותף לאותה קבוצת בני אדם.

האם לפלורליסט יש דעה או שהוא מקבל כל דעה? פלורליסט אמיתי חייב שתהיה לו תפיסת עולם שהוא מאמין בה, תוך כדי כך שהוא מקבל את הלגיטימיות של תפיסות עולם אחות. מי שאין לו תפיסת עולם מוצקה כלל הוא תלוש וריק מתוכן.

3. מי מתנגד לפלורליזם?

קיימות קבוצות שונות שמתנגדות לפלורליזם מנימוקים שונים, חלקן מתוך רצון לשמר לעצמן זכויות יתר, חלקן מתוך תרבות שמעדיפה כוח על פשרה וחלקן מתוך תפיסת עולם שבה יש אמת אחת (והיא בידם) וכולם צריכים לקבל אותה.

דת ופולרליזם: הדת היהודית מחשיבה את עצמה כמאפשרת דעות שונות, ואכן המשנה והגמרא מלאות מחלוקות בין חכמי ההלכה, ועל כל זה נאמר "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". אבל המחלוקות הם רק בתוך מסגרת ההלכה והאמונה, ואין סובלנות כלפי מי שסוטה מההלכה. האם יכול היהודי המאמין לאמץ עמדות סובלניות ואולי אף פלורליסטיות כלפי יהודי שאינו שומר את מצוות הדת?

מהי סובלנות? זהו מונח שלכאורה יש בו סתירה פנימית – אנו סובלים את מי שאנו לא מקבלים ורואים אותו כסטייה מהנורמה. יותר טוב להיות סובלני לאחר מאשר לכפות עליו את דעותנו, אבל סובלנות אינה פלורליזם. הפלורליסט רואה בעמדה השונה ערך חשוב, למרות שאינו מסכים לה.

בהיסטוריה היהודית ידועים חרמות ונידויים כלפי מי שסטו מהדרך הדתית. סיפור חייו של שפינוזה ממחיש את חוסר הסובלנות של הדת. ברוך שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי במאה ה-17, שפיתח תפיסה, המכונה פנתיאיזם, הגורסת כי אין אל אחד שהוא מחוץ ומעל הטבע, אלא האלוהות היא בעצם כל הטבע על כל מרכיביו וגווניו. מתוך כך נובע שאין טעם במצוות שכביכול ניתנו ע"י האל ושהתורה לא ניתנה ע"י אלוהים אלא הומצאה ונכתבה ע"י אדם. תפיסה זו כופרת כמובן בבסיס של התפיסה הדתית. בעולם פלורליסטי זו תפיסה לגיטימית. פלורליסט היה רואה בתיאוריה של שפינוזה העשרה של העולם התרבותי. אבל הממסד היהודי הדתי בהולנד הכריז עליו חרם כללי שאסר כל מגע איתו.

מאז קום המדינה ועד היום נאבק הציבור הדתי בעזרת נציגיו בכנסת, בממשלה, ברשויות המקומיות ובעזרת מוסדות דת שונים כנגד הפלורליזם ונגד זכותו של היחיד לבחור את דרכו. כלומר לא רק שפלורליזם רחוק מאוד מהיהדות הדתית, אפילו סובלנות קשה לה. היהדות הדתית קוראת למי שלא מקיים מצוות דתיות "תינוק שנשבה" ולא מוכנה להודות בערך האובייקטיבי של תפיסת חיים אחרת.

4. חינוך לפלורליזם

ההכרה בתפיסה הפלורליסטית אינה מולדת אלא נרכשת, ולכן החינוך לפלורליזם הוא כלי חשוב על מנת ליצור חברה פלורליסטית. הנחת המאמר היא שניתן וצריך לחנך לפלורליזם, על מנת לחזק את הדמוקרטיה הליברלית כדרך חיים. את החינוך לפלורליזם יש להתחיל בתקופת הילדות כדי לאפשר לעקרונות להיטמע בנפשו של ילד כך שכאשר יהיה בוגר, הפלורליזם יהיה טבעי עבורו.

קיימות שיטות חינוך רבות. אחת השיטות המשפיעות ביותר היא חינוך מתוך עשייה ודוגמא אישית. לדוגמה, תלמיד בבית הספר הדמוקרטי אינו חייב ללמוד דווקא את מקצוע הדמוקרטיה אם אינו רוצה בכך, אבל כל החוויה של בית הספר היא התנסות מעשית בדמוקרטיה כדרך חיים וכציר מרכזי סביבו מתנהלים החיים. בית הספר הדמוקרטי מאמין שזכויותיו של כל ילד לחירות, לכבוד ולמימוש עצמי הן זכויות מרכזיות. מזכויות אלו נובעת גם זכותו של הילד לעסוק בתחומי העניין האמיתיים שלו, על פי בחירתו, ולעצב את השקפת עולמו הערכית והאישית. משמעות הבחירה היא השארת האחריות ללמידה אצל הילד. חופש הבחירה הוא ערך מרכזי בפלורליזם ובבית ספר דמוקרטי. לתת לילד לבחור, משמעותו לתת לו לקחת אחריות על חייו. מכיוון שהוא חי באווירה בה כל אחר בוחר את דרכו, הוא מתחנך בסביבה שמעודדת את חופש הפרט ואת הלגיטימיות של ריבוי האפשרויות, שהיא לב הפלורליזם.

5. סיכום

הפלורליזם, הליברליזם והדמוקרטיה הם תוצרים של התפתחות תרבותית בעולם המערבי במאות השנים האחרונות. אם נסתכל אחורה, כמעט בכל ההיסטוריה לא היה מושג של דעת היחיד ושל זכות היחיד לבחור את דרכו. דעות שלא תאמו לתפיסת השלטון האזרחי או הדתי, נחשבו כפירה והכופרים נענשו בחומרה. האנושות מתקדמת באיטיות לכיוון של יותר פלורליזם, יותר סובלנות ויותר הכרה בחופש הפרט. אבל יש עדיין כפיה דתית או תרבותית בעולם ובמקומות שונים, וגם במדינות שהן ערש הדמוקרטיה קיימות קבוצות שאינן מקבלות את הפלורליזם ורוצות לחיות לפי אמת אחת (שהיא למרבה הפלא האמת בה הם מאמינים ולא האמת של קבוצה אחרת).

הפלורליזם מציע דרך שבה יכול אדם לאמץ תפיסת עולם ולדבוק בה בכל ליבו ובאותה העת גם לקבל שגם דעות אחרות הן לגיטימיות. זו אינה משימה קלה להבנה, כי אדם לא נולד בעל הכרה רחבה והוא צריך להתגבש לכך. אדם מפתח יחס רגשי לתרבות שלו ואוהב אותה. אם לא נחנך לפלורליזם, ההתנגשויות בין תפיסות שונות הן בלתי נמנעות. לכן חשוב וצריך לחנך לפלורליזם, וכפי שראינו קיימות שיטות תיאורטיות ומעשיות לכך. אני מקווה שאם לא הפתיחות לשמה תביא להגברת הפלורליזם אז לפחות הפחד ממלחמת אחים יעודד זאת.

ביבליוגרפיה

שקולניקוב ש', "הנחות היסוד של החינוך לפלורליזם", מתוך המקראה: "מדיניות החינוך לדמוקרטיה בחברה דמוקרטית", האוניברסיטה הפתוחה.
שקולניקוב ש' (2001), "אמת ואמונה – חינוך פלורליסטי לערכים, צמתים", פורסם באתר מכללת הרצוג גוש עציון.
שגיא אבי,(1995), "הדת היהודית – סובלנות ואפשרות לפלורליזם", פורסם באתר יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה.
לם צ' (1996) "פלורליזם תרבותי כאידיאולוגיה", פרק מתוך "עיצוב ושיקום ירושלים", צ' לם (עורך), האוניברסיטה העברית הוצאת מאגנס.